אנו נמצאים כיום במצב שבו מגדלי הכלבים מרביעים סוגי כלבים אשר תוצאתם מניבים כלבים לא בריאים. אני אף פעם לא אקנה או אאמץ כלב אשר תכונותיו הגזעיות גורמות לנטל בריאותי. הדבר פשוט ייתן תמריץ למגדלי הכלבים להמשיך להרביע גזעים אשר בסופו של דבר בעלי נטיה גבוהה למחלות רבות ושונות. תמונות הכלבים אשר בצידו השמאלי של הדף לקוחים מספר "Breeds of all Nations" משנת 1915. התמונות בצד הימני הינם תמונות עדכניות של כלבים בימינו הלקוחים ממספר מקורות. לצורך השוואה קלה יותר בחרתי בתמונות בעלות תנוחות דומות.
מדהים כיצד גזע הבול טרייר היה פעם יפה ואתלטי. איפשהו במסע ההרבעה של הגזע, ראשו עבר מוטציה וכרסו התעבה רבות. במשך הזמן הגזע אף פיתח מספר מחלות כגון עודף שיניים ורדיפת זנב כפייתית.
גזע הבאסט התנמך וסבל משינויים במבנה רגליו האחוריות, עור מיותר, בעיות בחוליות, עיניים נפולות אשר גורמות להיפוך שפת העין התחתונה ולאוזניים מוארכות בהגזמה יתרה.
צורת פרצוף קצר גורמת למספר רב של בעיות בריאותיות. לגזע הבוקסר המודרני לא רק שיש פרצוף קצר אלא קטעו הקדמי, החרטום נוטה לכיוון מעלה. לכלבים בעלי פרצוף מקוצר קיים קושי רב לאזן את טמפרטורת גופם במזג אויר חמים. לגזע זה אף נטייה גבוהה לחלות בסרטן.
הבולדוג האנגלי מסמל את כל אשר שגוי בכלב. הוא סובל כמעט מכל מחלה אפשרית. מחקר אשר נערך בשנת 2004 על ידיKennel Club מצא כי הם מתים בגיל ממוצע של 6.25 שנה. לא קיים בולדוג אנגלי בריא. הפרופורציה המפלצתית של הבולדוג למעשה מונעת מהם להזדווג או להוליד ללא התערבות רפואית.
לרגלי כלב התחש וצווארו היה שימוש פונקציונאלי בעבר בעל היגיון התואם לגודלו. אך כיום גבו של הגזע יחד עם צווארו התארך, החזה שלו בולט קדימה ורגליו התכווצו לפורפוציה אשר הביאה לרווח קטן ביותר בין החזה שלו לבין הרצפה. לכלב התחש הסיכוי הגבוה ביותר לחלות בדיסק בין חולייתי אשר גורם לשיתוק. הוא גם נוטה לגידול קצר ונמוך של העצם- גמדות, אשר גורם לבעיות שונות עם רגליהם.
הרועה הגרמני הינו גזע אשר מדובר עליו רבות בעניין גזעי הכלבים אשר נהרסו במשך השנים. אולי בגלל שהיה פעם גזע כל כך מדהים. בספר משנת 1915 “Dog of all Nations” הוא מתואר ככלב בינוני, כ- 25 ק"ג, רחוק מאוד ממראהו כיום בעל חזה בצורת חבית, גב משופע, קורדינציה לקויה ומשקל של 38 קילו. הרועה הגרמני יכל פעם לקפוץ בקלות מעל קיר בגובה של 2.5 מטר. זמנים אלו רחוקים מאוד כיום.
גזע הפאג הוא עוד דוגמא קיצונית של גזע עם בעיות הקשורות לאופיו ותכונותיו, לחץ דם גבוה, בעיות לב, חמצן נמוך, בעיות בנשימה, נטייה להתחממות יתר, בעיות שיניים וקיפולי עור אשר גורמות לדלקות. הזנב המסולסל הרצוי כל כך הוא בעצם פגם גנטי ובמצבים קיצוניים הוא יכול לגרום לשיתוק.
פעם, כלב עבודה אצילי, כיום, הסנט ברנרד המודרני גדול למידותיו, פרצופו נמעך פנימה ובעל עודף עור. אתם לא תמצאו כלב זה עובד יותר, הם לא מסוגלים להתמודד עם עבודה כאשר גופם מתחמם יתר על המידה. מחלותיו כוללים פגם הקשור לקרישת הדם, סרטן העצם, היעדר עדשה בעין, נטייה לעיניים נפולות והיפוכו של שפת עין תחתונה.זה לא מציאותי לצפות מכל גזע להיות נקי מכל פגם גנטי, אך מגדלי כלבים בחרו בכוונה תחילה בשימור תכונות אשר נראות מושכות אך בעצם גורמות למחלות. מגדלי כלבים אלו טוענים כי הם בעצם משפרים את הגזע. אם "שיפור" מראה הכלב כופה עליו מחלות רבות אז ברור שזהו לא שיפור. גרימת סבל ועוול לכלב לתועלת מראה הוא לא שיפור אלא התעללות לשמה.
לטיפים נוספים עבור אילוף כלבים, עבור אל אתר שלנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה